קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל
בספר יחזקאל כתוב שה' אומר לבני ישראל: וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם (יחזקאל יא, טז). חז"ל (מגילה כט, א) מפרשים את הפסוק שאפילו בחוץ לארץ, בזמן ובמקום גלות, קיים "מקדש מעט" שהו מעין המקדש הגדול בירושלים. רבי יצחק אומר "אילו הבתי כנסיות ובתי מדרשות בבבל, ורבי אליעזר אומר שזה "בית רבינו שבבבל".
הרבי בשיחה מסביר שאין כאן מחלוקת, וכל אחד מהתנאים מסכים עם הדעה של השני. המחלוקת היא רק לגבי מהו העיקר והדבר החשוב בקיום הנבואה של "מקדש מעט". לפי רבי אליעזר, העיקר הוא בית המדרש (מקום לימוד) ובית הכנסת (מקום תפילה) של "רבינו". לכל בית כנסת יש בחינת מקדש מעט, אבל שלימות הענין ועיקרו נמצא בבית כנסת ובית מדרש של הרב שלפי פסקי דינים שלו הולכים בני העיר — "רבינו". ועוד בשלימות יותר יש מקום אח שהוא המקדש מעט בזמן הגלות: בית הכנסת ובית המדרש של נשיא הדור.
אמרו חכמים: בכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן .. גלו לבבל שכינה עמהן …" היכן בבבל? אמר אביי בבתי כנסיות של הוצל ובבתי כנסיות של דשף ויתיב בנהרדעא — זמנים כאן, זמנים כאן. הם שני בתי כנסיות מיוחדות שהיו בבבל: האחד היה בקירוב מקום לבית מדרשו של עזרה הסופר, והשני היה בנוי מאבנים של בית הקדש בירושלים שהביאו לבבל ותמיד היתה שכינה מצויה שם (היה ניכר שם שהשכינה שורה) (רש"י). השם "שף ויתיב" (פירושו: נסע וישב) מגלה "שנסע מקדש וישב שם" שהוא היה בית המקדש בימים ההם, "היינו, שגילוי השכינה שהי' במקדש בירושלים (ולא במקום אחר), נסע וישב במקום מיוחד בבבל, תמורת המקדש בירושלים."
מובן ונכון שהשכינה שורה בכל בית כנסת שבו יהודים מתווספים לתפילה, ובכל בית מדרש שלומדים בו תורה. אבל אין השכינה בהתגלות כמו בבית הממקדש שהיה קיים, או בבתי כנסיות המיוחדות (בזמן הגלות). כמו-כן נמצא לגבי כל בית כנסת ש"בתי כנסיות שבכל ארץ העמים שיקבעו לעתיד בארץ ישראל מחובר לבית המקדש…תחזור גילוי שכינה לירושלים ולא תשאר שם במקום שגלו ישראל כבר" (חדא"ג מהרש"א). כאן הרבי מוסיף:
ועל פי זה ניתוסף עוד יותר בגודל המעלה ד"מקדש מעט" — דכיון ש"שבירושלים הבנויה לעתיד יהיה חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעולם הזה" , "נמצא עתה בגלות .. בית הכנסת הרי הוא מקום המקדש גופיה דלעתיד."
ויתירה מזה יש לומר — שהמקדש דלעתיד (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים") יתגלה תחילה בהמקום "שנסע מקדש וישב שם" בזמן הגלות ("בית רבינו שבבבל"), ומשם יועתק למקומו בירושלים:
השראת וגילוי השכינה בה"מקדש מעט" העיקרי שבבבל היא גם "כשהן נגאלין" — כמבואר בהמשך הסוגיא ש"אף כשהן נגאלין שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן ("את שבותך" כמו עם שבותך) מבין הגליות", כלומר, גם ברגע האחרון דהגלות נמצאת השכינה בהמקום שגלו ישראל, "שנסע מקדש וישב שם", ומשם שב הקב"ה עם כל בנ"י להמקדש שבירושלים להשרות ולגלות בו שכינתו לעולם ועד.
וכיון ש"הקב"ה שב עמהן מבין הגליות", מה"מקדש מעט" ("בית רבינו שבבבל") "שנסע מקדש וישב שם", נמצא, שבמקום זה מתחילה ונעשית גאולת השכינה, התגלותה בכל התוקף והשלימוסת (לא רק באופן ד"מקדש מעט"), שזהו ענין מקדש העתיד.
הרבי ממשיך לבאר הנקודה שהמקום של המקדש מעט המיוחד (בית רבינו שבבבל) הוא המקום שבו תתגלה השכינה לראשונה, ומשם מעתיק ממקומו למקום המקדש בירושלים. ועכשיו הרבי מגיש לנו חידוש עצום:
ואולי יש לומר, שמרומז בלשון הרמב"ם (בהלכות מלך המשיח) "ובנה מקדש במקומו" — דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, "ובנה מקדש בירושלים"? — ש"במקומו" רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני ש"הרי זה משיח בודאי"), היינו, שבהיותו בגלות (ששם יושב וממתין ומצפה לגאול את בני ישראל ושכינה עמהן מהגלות) בונה מלך המשיח מקדש (מעט) שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים (כמו "בי כנישתא דשף ויתיב", "שנסע מקדש וישב שם"), בתור הכנה למקדש העתיד, שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובני ישראל) לירושלים.(*א)
הנשיא הוא הכל
עכשיו בשיחה (אות ה) הרבי מבאר הענין ששם המקדש מעט המיוחד — "בית רבינו" — שמדגיש המעלה המיוחדת שיש בו בתור שלימות הגילוי של בית המקדש בזמן הגלות: כי הוא הבית (בית כנסת ובית מדרש) של רבינו — נשיא הדור. וכידוע הרש"י המפורסם "הנשיא הוא הכל".
השכינה שורה בבית המקדש בשביל ובתוך ישראל. וגם בעניינינו — השכינה "עמהם" בכל מקומות הגלות בגלל אהובים הם להקב"ה. גילוי השכינה שהיה בבית המקדש (ומעין זה בכל בית כנסת ובית מדרש) היא כי שמתווספים שם מספר גדול של בני ישראל. בזמן בית ראשון היו כל ישראל באים, ובבתי כנסיות רק מעט. מזה מובן שהמעלה המיוחדת של בית רבינו היא מפני שנמצא שם נשיא הדור, ועל כן כל ישראל נמצאים שם כי הנשיא הוא הכל! ומשם נמשך גילוי שכינה לכל הבתי כנסת ובתי מדרשות — אורו של בית רבינו יוצא להאיר את כל העולם!
ויש לומר, שביתו של נשיא הדור, שכולל כל הדור, הוא על דרך ובדוגמת "תלפיות", "תל שכל פיות פונים בו", כדרשת חז"ל בנוגע לביהמ"ק.
ועוד ועיקר — מעלת "בית רבינו שבבבל" בנוגע להגאולה:
"רבינו", נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כיד שבכל דור ישנו "אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא: "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש", הנשיא שבדור.
הרבי מוסיף בהערה על המילים "אמר רב": רבינו שבבבל, שהוא כמו רבינו הקדוש בארץ ישראל — ועל פי זה יש לאמר שבדברי רב "היינו רבינו הקדוש" פסק גם בנוגע לעצמו ש"היינו רבינו שבבבל". בזה הרבי מגלה לנו בלי ספק שכל מה שנאמר פה לגבי נשיא הדור שהוא משיח הדור — הוא ענין שהרבי פוסק על עצמו!
הרבי חוזר לענין המקום שלהמקדש מעט, ואומר שענינו העיקרי של בית רבינו שבבבל הוא לאסוף כל בתי כנסת ובתי מדרשות בבבל ולקיים אותם בארץ ישראל, מחוברים לבית המקדש. זה אומר שהוא לא רק המקדש מעט העיקרי, אלא גם "מקום המקדש גופי' דלעתיד", שבו יתגלה המקדש דלעתיד, ומשם ישוב לירושלים. על פי זה יש לבאר כל הנ"ל בנוגע ל"בית רבינו שבבבל" בדורנו זה — ביתו (בית הכנסת ובית המדרש) של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו."
היו עשר גליות לליובאוויטש, עד שהרבי ריי"ץ הגיע לביתו ב-770 איסטערן פארקווי. "וגם לאחרי הסתלקותו [של הרבי ריי"ץ] קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד"מעלין בקודש", "מוסיף והולך", עד ביאת גואל צדק." משם, מאמריקה, מעלים את כל העולם, וחוץ לארץ נעשה ארץ ישראל, וארץ ישראל מתעלה לדרגת ירושלים ששם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות יהיו מחובר לבית המקדש "בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, נשיא הדור, שהוא המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, ועוד וגם זה עיקר, שהוא הנשיא דתורת החסידות, אשר, על ידי הפצתה חוצה פועלים ביאת מלכא משיחא." והרבי חוזר על הנקודה שבבית רבינו שבבבל שבזמן הגלות יתגלה לראשונה הבית המקדש דלעתיד, ומשם יחזור לירושלים.
הרבי דורש איך ששני השמות של הרבי ריי"ץ (יוסף יצחק) מרמזים שהוא "רבינו" וש"בית" ("בית רבינו") קאי על 770 איסטערן פארקווי. המספר 770 מורה על השלימות דמספר שבע (המספר ששייך לעולם). זה מורה על שלימות עבודתם של ישראל בבירור העולם בעשור השביעי של הרבי ריי"ץ וגם המשך העבודה בשנים שלאחר זה על ידי דור השביעי (שזה הרבי מה"מ, כידוע). עד כדי כך שבית רבינו (770) הוא בחינת "תלפיות", "תל שכל פיות פונים בו"(*ב), וכאן הרבי מגלה רצונו השתתפות להרחיב את הבנין.
ובזה הרבי מסיים הקונטרס ההיסטורי:
ויהי רצון שעוד לפני הגדלת והרחבת "בית רבינו שבבבל", יתגלה וירד מן השמים מקדש העתיד .. בית המקדש השלישי והמשולש .. שיתגלה תחילה ב"בית רבינו שבבבל", שגם הוא "בית משולש", בית הכנסת (תפלה), בית המדרש (תורה), ובית מעשים טובים (גמילות חסדים), ומשם יחזור לירושלים, ביחד עם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם שיקבעו בארץ ישראל ובירושלים, מחובר למקדש, וביחד עם כל בני ישראל שבכל קצוי תבל .. תיכף ומיד ממש.
א) קל לפספס שהרמז הזה הוא בהלכה של הרמב"ם. זאת אומרת שהוא לא מדרש או פלפול נחמד בלי שימוש מעשי, אלא רמז שנמצא בהלכות על זיהוי מלך השמשיח — שהוא בונה בית המקדש במקום שהוא נמצא בגלות. ואם קשה כי 770 קנו לרבי ולא בנו — ראה אות ח ששם הרבי כותב שהגדלת והרחבת 770 "כמו בנין בית חדש (ועד להנחת אבן פינה)" ושם המו"ל מוזכרים הנחת אבן הפינה על ידי הרבי בשנת תשמ"ח.
"ב) נִמְצָא כָּל יִשְֹרָאֵל פּוֹנִים בִּתְפִילוֹתֵיהֶם לְמָקוֹם אֶחָד, דְּהַיְינוּ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁשָּׁם שַׁעַרֵי הַשָּׁמַיִם, שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת עוֹלוֹת דֶּרֶךְ שָׁם. וְלָכֵן נִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָשׁ תַּלְפִּיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת, תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת פּוֹנִים אֵלָיו." (קיצור שולחן ערוך – סימן יח, הלכה י — כיוון בתפילת העמידה).
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
לעילוי נשמת אמי מורתי אסתר בת ר' דוד, ע"ה
דבר מלכות 770 